גירושין מהווים אחד מאירועי החיים המשמעותיים ביותר בחייו של אדם ובדרך כלל הם מלווים באבדן כלכלי, בנזק נפשי ובנסיגה במעמדו החברתי של הפרט הנדרש לבצע שינוי ארגון והגדרה מחודשת של זהותו העצמית. במהלך הגירושין ולאחריהם עוברים כל בני המשפחה שלבי עיבוד של אבל כתוצאה מכישלון הנישואין ומהשלכותיו. המצב החדש מציב אתגרים רבים בכל התחומים. במרבית המקרים המשפחות מצליחות לבצע מעבר למצב החדש ולהסתגל אליו מבלי לפגוע בקשר בין שני ההורים לילדים. מתברר שבמקרים רבים צפות ועולות בעיות הגורמות לקשיים משמעותיים בקשר של אחד ההורים עם ילדיו הקטינים בעיקר בהקשר לקביעת זמני השהות בין ההורים לילדים וסביב איכות הקשר עם הילדים לאחר הפרידה.
אחת התופעות הכאובות והשכיחות המתרחשות בעקבות גירושין קשורה לחווית הפיצול הנכפית על ילדי הגרושים, שבמסגרתה מעדיפים לפעמים הקטינים את אחד ההורים "הורה מועדף" על פני ההורה השני "הורה דחוי". במקרים רבים מסרב קטין בנם של הגרושים, לקיים קשר עם ההורה הדחוי ברמות התנגדות שונות. קיימת הבחנה בין שני סוגי מצבים של סירוב ילדים לקשר עם אחד ההורים . הסוג הראשון מתייחס לסירוב הקטין לקשר עם אחד ההורים כתוצאה מהסתה, התנגדות אן פגיעה מכוונת, ללא סיבה ראויה, של ההורה השני, 'ההורה המנכר'. הסוג השני מאופיין בסרבנות קשר של קטין עם אחד ההורים עקב פגיעה ממשית שספג הקטין מההורה הדחוי, ללא הסתה מצד ההורה השני. ניכור הורי מוגדר כסירוב הקטין לקיים קשר עם אחד ההורים כתוצאה מהתנהגות מסיתה של ההורה השני במהלך הליך הגירושין ואחריו. ככל שמאבק הגירושין עתיר מחלוקות, קונפליקטים ומאבקים אין סופיים בין ההורים, כך עולה הסבירות להתהוות הליך הניכור ההורי.
בתי המשפט, שהכירו בנזק הנפשי העצום והבלתי הפיך הנגרם לקטין כתוצאה מהחלטתו להתנתק מאחד ההורים בגלל הסתה של ההורה השני אמצו מספר כלים למיגור תופעת הניכור.
ניתן לחלק את הכלים שאימצו בית המשפט במלחמתם בתופעת הניכור לשתי קבוצות. האחת כוללת אמצעי התערבות ישירים המאופיינת באמצעים למניעת התופעה קרי אמצעים תרופתיים והשניה כוללת אמצעי התערבות ישירים המאופיינת בצעדי ענישה כנגד ההורה המנכר.
במסגרת הקבוצה הראשונה ניתן למנות חמישה צעדים מרכזיים. א. מתן צו הפניה לתוכנית התערבות בקהילה. במסגרת צו זה מופנה ההורה המנכר להדרכה הורית, לפגישות עם פסיכולוג או פסיכיאטר ולמסגרות טיפוליות עבור הקטין. ב. מינוי מתאם הורי. במסגרת זו מוענק לבעל תפקיד חיצוני סמכות לקבל החלטות במקרה של אי הסכמה בין ההורים. ג. הפניה למרכז קשר האמור להוות חלופה טיפולית להליך המשפטי. מרכז הקשר אמור לשמש נקודת מפגש בין ההורה לילדו תחת פיקוח מקצועי מתאים ובו ניתן להורים ולילדיהם יעוץ תרפויטי, הדרכה וליווי שוטף. ד. חיוב ההורה המנכר בהפקדת ערבון שיחולט עם יפר את ההסדרים הטיפוליים שקבע בית המשפט. ה. חיוב ההורה, המפר את ההנחיות הטיפוליות של בית המשפט, בפיצוי כספי להורה השני.
במסגרת הקבוצה השנייה ניתן למנות ארבע סנקציות מרכזיות. א. הטלת עבודות שירות לתועלת הציבור על מי שהפר את הנחיות בית המשפט והביא לניכור ההורי. ב. מתן צו מאסר נגד ההורה שהפר את הסדרי הקשר. יצוין כי שני הצעדים דלעיל מקובלים במדינות רבות בעולם, אך תמיד נוקטים בתי המשפט צעדים אלה רק במקרים נדירים ורק לאחר שנוכחו שאמצעים אלה יבטיחו שיתוף פעולה של ההורה המנכר . ג. צו להעברת הילד מההורה המנכר להורה המנוכר או צו להעברת המשמורת להורה המנוכר. גם צעד זה ננקט באופן נדיר ורק אם שוכנע בית המשפט שהצעד לא יפגע בטובת הקטין. ד. הפסקת תשלום המזונות בו חוייב ההורה המנוכר ולעיתים גם חיוב ההורה המנכר בתשלום הוצאות המשפט. צעד זה אמור לדרבן את ההורה המנכר לשנות התנהגותו מחד ומאידך הצעד אמור לשפות את ההורה המנוכר בגין עלויות אותן נדרש לשלם להוכחת צדקתו.
כבוד השופט פורת מבית המשפט המחוזי הטיל קנסות על אם מנכרת והעביר את המשמורת על הקטין לאב תוך שקבע כי: "אי אפשר לבצע הסדרי ראיה תקינים בלי לסלק את האם מהתמונה ולשחרר את הילדים מהשפעתה". עיצומים רבים דומים הוטלו על הורים מנכרים בשורה ארוכה שדל פסקי דין שעסקו בנושא. מעניין לציין כי בית המשפט העליון בהרכב של חמישה שופטים שנדרש לנושא קבע גם הוא שיש להרחיק את הקטין מההורה המנכר, אך סייג את החלטתו וקבע כי הרחקת קטין מהורה ראויה רק במקרים נדירים וקבע שיש לבחון תחילה את היחס בין הנזק הצפוי מהשארת ילד ברשות הורה מנכר, לנזק העלול להיגרם לילד עקב הוצאתו מרשות אחד ההורים והנחה שיש לחפש אמצעים אחרים פחותים בחומרתם שיבטיחו הגנה על שלומו ורווחתו של הקטין.
לסיכום יאמר כי הוכח שניכור הורי היא תופעה קשה ביותר הנחשבת להתעללות פסיכולוגית בילד ופוגעת בצורה אנושה ברווחתו האישית ובבריאותו הנפשית, הן בהווה והן בעתיד. מחקרים רבים מוכיחים שלמשמורת משותפת ולמעורבות ממשית של שני ההורים בחיי הילדים לאחר הפרידה, יש השפעה חשובה ומכרעת על התפתחותו הרגשית חברתית התקינה של ילדי הגרושים, ולפיכך נכון יעשו שני ההורים הגרושים אם יותירו את ילדיהם מחוץ למאבקם האחד בשני.
המחבר, עו"ד אלי רייך רו"ח בעל תואר B.A. בפסיכולוגיה (אוני' ת"א) ממשרד עורכי דין בר-לב רייך ושו"ת (למשרד 25 שנות ותק בדיני משפחה), ישמח לעזור ולסייע בעצה והסבר מקיפים נוספים בטלפון: 054-2473786.
