מדינת ישראל מכירה בארבעה מצבים אישיים פורמליים אפשריים של אדם, המכונים מעמד אישי כלהלן:
1. 'רווקה' או 'רווק', היינו מי שלא היה נשוי מעולם. 2. 'נשואה' או 'נשוי', כלומר מי שנמצא בברית נישואין או בברית הזוגיות. 3. 'אלמנה' או 'אלמן' שהינו מי שהיה נשוי ובת זוגו או בן זוגו נפטרו. 4. 'גרושה' או 'גרוש', מושג שיוחד למי שהיה נשוי והתגרש. רק אחד ממצבים אלה, נרשם במרשם האוכלוסין, והוא מוצג גם בספח של תעודת הזהות. חוקים שונים מעניקים זכויות ולצדן מטילים גם חובות על הפרט על בסיס המעמד האישי. כך למשל למעמד האישי השפעה מרחיקת לכת על גובה המיסים השונים שתושב ישראל חייב לשלם ועל זכויותיו בביטוח הלאומי. חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה לדוגמא אוסר על מעסיק להפלות בין עובדיו או בין דורשי עבודה על בסיס מאפיינים שונים לרבות על בסיס מעמדם האישי. גם חוקים רבים נוספים מביאים בחשבון את מעמדו האישי של הפרט וקובעים את זכויותיו או את חובותיו של הפרט בהתאם. בנוסף לארבעת המצבים שפורטו, מוסדר בחוקים שונים מעמד נוסף המכונה 'ידועים בציבור'. כאן לא מדובר במעמד שממנו נגזר מערך של זכויות וחובות החלים על בני זוג נישואין, אלא מדובר בהכרזה על מצב עובדתי המכונה ידועים בציבור וזאת כדי לאפשר לצדדים קבלתן של זכויות הן מאחד הצדדים לרעהו, והן מגופים רשמיים כמו המוסד לביטוח לאומי, והכל על פי חוק. שוני זה בין ידועים בציבור לנשואים, בא לביטוי בנושא נטל ההוכחה הנדרש לשם קבלת הזכויות. כשמדובר בידועים בציבור הנטל כבד בהרבה. לגבי בני זוג נשואים, די בהוכחת כוונת שיתוף על מנת ליצור את חזקת השיתוף בנכסים. לעומת זאת, על מנת להוכיח תחולתה של הלכת השיתוף על בני זוג שאינם נשואים ומוגדרים כידועים בציבור יש להביא ראייה מחזקת נוספת אשר תעיד על כוונת שיתוף באותו הנכס. ההבדל נובע מהנחת היסוד השונה בשתי מערכות אלה. אצל נשואים, מעצם נישואיהם, עולה כוונתם ליצור חיי שיתוף ומכך משתמע כי כל הנכסים שרכשו ואשר נצברו במהלך נישואיהם משותף, ללא קשר לשאלה על שם מי מהצדדים הנכסים רשומים, משותפים לשניהם. להבדיל, אצל ידועים בציבור, המצב הפוך מיסודו. הנחת המוצא הינה כי בני הזוג בחרו שלא לחיות חיי שיתוף כשל בני זוג נשואים, אלא בחרו בהפרדה רכושית. על כן, על בן הזוג המעוניין להוכיח שיתוף בנכסים להביא ראיות להוכחת כוונה זו.
בבסיס ההכרה בשיתוף הרכושי אצל 'ידועים בציבור' עומד עקרון השוויון שעל פיו יש מקום להשוות את זכויות הידועים בציבור לזה של הנשואים. קיים שוני בין הלכת השיתוף החלה על בני זוג נשואים לבין הלכת השיתוף החלה על ידועים בציבור. למרות ההבדל בין נשואים לידועים בציבור מצאו לנכון בתי המשפט להשוות ככל האפשר בין השניים. ההשוואה זו הינה ראויה בעיקר לגבי ידועים בציבור שהחוק מנע מהם להתחתן כמו למשל כהן וגרושה, בני דתות שונות, מעוכבי גט, בני זוג חד מיניים ואחרים, אך גם לגבי זוגות שבחרו במודע שלא להתחתן מרצונם החופשי אך החליטו לנהל חייהם כאילו היו נשואים ללא מיסוד פורמי של קשר נישואין ברבנות. מיהם אם כן ידועים בציבור? בתי המשפט קבעו שני מרכיבים שאם התקיימו יוכרו בני זוג כידועים בציבור. האחד קיום חיי משפחה, קרי קיום מערכת חיים תחת קורת גג אחת באהבה, במסירות ובנאמנות כך שיראה שהם קשרו גורלם האחד במשנהו, והשני ניהול משק בית משותף כפועל יוצא וטבעי של חיי המשפחה המשותפים שלהם כפי שנוהגים בני זוג נשואים. אין דרישת זמן מינימלית אשר ממנה ואילך ניתן יהיה להיכנס בגדר "ידועים בציבור". המגמה הרווחת בפסיקה הינה כי גם פרק זמן של שלושה חודשים עשוי להיחשב כזמן סביר לצורך הכניסה להגדרה זו.
מעניין במיוחד לעיין בסעיף 55 לחוק הירושה המקנה זכויות לידוע בציבור כלהלן: "איש ואישה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על פי דין אילו היו נשואים זה לזה...". היינו ככל שמדובר בזכות הירושה על פי דין (כלומר כשהנפטר לא הותיר אחריו צוואה) חוק הירושה הקפיד להשוות את זכויות הידוע בציבור לזה של בן הזוג הנשוי. עיון קפדני בסעיף 55 לחוק הירושה מלמד שהמחוקק דיבר רק על בן זוג המקיים יחסי משפחה עם אחר ובלבד ששני בני הזוג אינם נשואים לאחר. למעשה אישה שעברה לגור עם גבר אחר תחת קורת גג אחת ואתו היא מקיימת משק בית משותף, והכל לפני שבן זוגה החדש התגרש מאשתו, מוגדרת 'פילגש'. בעוד שלעניין ירושה, נשללו זכויות הפילגש בחוק, לעניין חלוקת רכוש של מי שחיו יחדיו כידועים בציבור, הגם שהיו נשואים לאחר, שתק המחוקק והוא לא קבע כיצד יחולק הרכוש אם בעתיד ייפרדו. בסוגיה זו דנו בתי המשפט והם שקבעו את זכויות הפילגש הכל בהתאם לנסיבות המקרה שבו היה מדובר.
המחבר, עו"ד אלי רייך רו"ח בעל תואר B.A. בפסיכולוגיה (אוני' ת"א) ממשרד עורכי הדין בר-לב רייך ושו"ת, למשרד 25 שנות ותק בדיני משפחה, ישמח לסייע למעוניינים בעצות והסברים מקיפים נוספים בטלפון: 054-2473786.
