כְּתובָּה היא מסמך משפטי שהבעל חותם לאשתו עם נישואיו, שבו הוא מפרט חובותיו לאשתו ובו הוא מתחייב בכתב בפני עדים, כמה ישלם אם יגרש את אשתו או אם ילך לעולמו לפניה.
הכתובה נועדה להבטיח את קשר הנישואין ומקטינה את הסיכוי שמריבה תסתיים בגירושין ובלשונם של חז"ל "על מנת שלא תהא קלה בעיניו להוציאה". כלומר, כשהבעל יודע שלאחר הגירושים, עליו לשלם סכום נכבד בהתאם לכתובה עליה חתם, יש סיכוי שיחשוב שוב לפני שיחליט לגרש את אשתו. סיבה נוספת טמונה ברצון להבטיח את בטחונה הכלכלי של אישה לאחר מות בעלה. לכן לא ניתן להתנות על הכתובה היינו, כלה אינה יכולה לוותר על כתובתה, ומוריש מנוע לכתוב בצוואתו שהוא מבטל את הכתובה שאשתו אמורה לקבל עם מותו. הכתובה אינה רק מסמך סמלי, כפי שחושבים. הכתובה היא מסמך חוזי בעל משמעות משפטית, ויש לה תוצאות משפטיות כלכליות בתם הנישואין היינו בגירושין או במות הבעל. כשמדובר בגירושין ממריצה התביעה לתשלום הכתובה את הבעל להגיע להסכם השונה מזה שהיה רוצה להגיע אליו, עקב החשש שיידרש לשלם את הכתובה. גם בחקיקה הישראלית יש הוראות בדבר שמירת זכויות האישה לפי כתובתה. רבים מייחסים לכתובה, לחתימה עליה ולסכום שרשום בה, רק משמעות טקסית. יש הרושמים כסכום הכתובה מיליון ש"ח ואף יותר, כדי להרשים את כולם, בעיקר כשהרב מקריא את הסכום בקול. אבל, יש לכתובה משמעות חוזית מחייבת, והיא בבחינת מסמך המעיד על ההתחייבות שהבעל נוטל כלפי אשתו. חוץ מהתחייבות לזון את האישה במהלך חייהם כנשואים, מציינים בכתובה סכומים עבור עיקר כתובת האישה ותוספת כתובה, וגם עבור נדוניה ותוספת נדוניה. לסכומים אלה זכאית האישה מהבעל לעת גירושים או מיורשיו בפטירתו. עיקר הכתובה הוא הסכום שהבעל ישלם כשיסתיימו הנישואין עקב גירושין או מות. בגמרא נקבע הסכום המינימלי למאתיים זוזים. אם ציין הבעל סכום נמוך יותר הוא יחויב במאתיים זוזים. הבעל רשאי לציין בכתובה יותר מהמינימום. תוספת זו קרויה תוספת כתובה. לא ניתן לחייב את הבעל להבטיח בכתובה סכום גבוה יותר מהמינימום, אך אם ציין הבעל יותר, יהיה דין התוספת כדין עיקר הכתובה. תביעה לתשלום הכתובה ותוספת הכתובה יש להגיש רק בבית הדין הרבני. המציאות הכלכלית המאופיינת באינפלציה, הופכת את שאלת שערוך הסכום הרשום בכתובה לשאלה רלוונטית, שכן כתוצאה מהאינפלציה, מאבד הסכום הנקוב את ערכו משמעותית. בתי המשפט האזרחיים הדנים בשאלת הכתובה (כשפקיעת הנישואין נובעת ממות), מחילים את דיני השערוך מהכרה שהשערוך לא מיטיב עם האישה אלא מעמיד את החיוב על ערכו הריאלי. מדיניות שיפוטית ראויה, המחייבת שערוך, נשענת גם על יסוד בדיני החוזים, הקובע את עקרון תום הלב. במקרה של פקיעת הנישואין עקב מות הבעל, ניתן לתבוע את הכתובה מעיזבונו של הבעל, גם בבית המשפט לעינייני משפחה. חוק הירושה הקובע את סדר העדיפות לחלוקת עיזבונו של אדם קובע שלאחר שמעיזבונו של נפטר שולמו ההוצאות הלוויה והקמת מצבה, ישולמו "החובות שהמוריש היה חייב ערב מותו ולא נתבטלו במותו, לרבות המגיע לאשתו על פי הכתובה במידה שסכום הכתובה אינו עולה על סכום סביר". כלומר לכתובה דין קדימה ככל שמדובר בסכום סביר, ואילו החלק בכתובה שמעל לסכום סביר, דינו כדין שאר חובות הנפטר. המציאות מלמדת שמעטים המקרים בהם מחוייב הבעל בתשלום הכתובה, כי בעת חלוקת הנכסים המשותפים של הזוג מובא בחשבון גם החוב לכתובה וברוב המקרים מאשרת האישה שהסכום שתקבל כולל גם את המגיע לה בגין הכתובה ושהיא מוותרת עליה. יש הרושמים בכתובה גם את שווי הרכוש שהביאה עמה האישה קרי הנדוניה. אז, אם יסתיימו הנישואין מתחייב הבעל להחזיר לאישה את שווי נכסים אלה. הבעל אינו מחוייב לקבל נכסים אלו לרשותו ויכול להשאירם לאישה. אז לא יחוייב להחזיר שווים המשוערך בגירושין. כדי למנוע ויכוחים בעתיד, כדאי לכל זוג לערוך הסכם ממון שיגדיר את מכלול היחסים הרכושיים לעת פרידה. כך ימנעו לחצים באמצעות הכתובה. דווקא בחוגים החרדיים מקובל לערוך שטר תנאים בנוסח מקובל בסמוך לחופה, בנוסף לכתובה. דין שטרי תנאים אלה, כדין הסכם ממון. לכן, חתנים יקרים, כשאתם נוקבים בסכום, התייחסו לזה ברצינות כי אולי בעתיד תחוייבו לשלמו. ואתן כלות נכבדות אם עלו הנישואין שלכן על שרטון ואתן עומדות בפני החלטה על הגשת תביעה רכושית חשוב להתייעץ עם מומחה האם ומתי ראוי לתבוע גם את תשלום הכתובה.
המחבר, עו"ד אלי רייך רו"ח בעל תואר B.A. בפסיכולוגיה (אוני' ת"א) ממשרד עורכי דין בר-לב רייך ושו"ת' למשרד 25 שנות ותק בדיני משפחה, ישמח לסייע למעוניינים בעצות והסברים מקיפים נוספים בטלפון :
054-2473786 .